נא להמתין להופעת התפריט
|
נא להמתין להופעת התפריט |
על הטלוויזיה ברשות הפלסטינית סתיו 2006 בערוצי הטלוויזיה הפלסטינים מרבים להתלונן : התקפות רבות מצד ישראל, היעדר מקורות מימון ומשאבים והמצב הכלכלי הקשה , סכסוכים פוליטיים והיעדר הכרה בינלאומית ואפילו לאומית בעבודתם וחשיבותם . ולמרות שהמצב , על פי כל הקריטריונים, קשה העיתונאים הפלסטינים מתעקשים, שנוכחות של לפחות שלושים ערוצי טלוויזיה בגדה המערבית וברצועת עזה היא משמעותית . כשהם מתחרים בערוץ לאומי בודד , ערוצים אלה מציעים לציבור הפלסטיני מה שמדינות ערביות רבות אינן מציעות לאוכלוסיה המקומית – מבחר וחופש ביטוי. על פי משרד האינפורמציה הפלסטיני, פועלות כיום בגדה המערבית שלושים ושתיים תחנות טלוויזיה פרטיות ורק אחת פועלת ברצועת עזה ונמצאת בשליטה של מפלגת החמאס. בנוסף פועלת כמובן תחנת הטלוויזיה המלכתית Palestine TV, שהיא גם היחידה המשדרת באמצעות לווין ,בעקבות הצהרת העקרונות שנחתמה עם ישראל בשנת 1993.
“אם יש קדוש בבית לחם ( הכוונה למחבל, כמובן... -המערכת ) , הערוץ המקומי ילווה את כל האירוע במשך שעות עד סופו , מרגע מותו ועד קבורתו. בערוצי לווין אירוע כזה יקבל כיסוי של שתי דקות לכל היותר” אומר ראאד עותמן , מנכ"ל רשת מעאן, שהיא שותפות שהוקמה בין מספר ערוצים הפועלים בגדה המערבית בשנת 2005 במטרה לשפר את הגישה אל מקורות המידע וזרימתו בין הערוצים השונים. לדבריו “הערוצים המקומיים נטלו חלק משמעותי בבחירות האחרונות לפרלמנט הפלסטיני על מנת לקדם מועמדים שונים” ומוסיף , שמטרת הרשת נועדה גם ליצור מודעות חברתית לנושאים כמו זכויות האשה וחינוך , נושאים שאינם זוכים לתשומת לב מספקת בגלל האירועים המדיניים".. מרבית הערוצים הוקמו בשנת 1993 בעקבות הסכמי אוסלו . “זו תקופה שהתאפיינה בביזור הרשויות בשטחים הפלסטיניים, מה שאפשר לערוצים להתחיל לפעול בלי בדיקות מחמירות" אומר עותמן ומוסיף " “ערוצים אלה הוקמו על ידי פלסטינים צעירים בעלי השכלה, שהיו מובטלים באותה עת ווהחליטו לנצל את צרכי השוק באותה עת . לפני 1993, יכלו הפלסטינים לצפות ולהאזין אך ורק לשידורים הירדנים והישראליים". כיום, כמעט לכל קבוצה פלסטינית פוליטית יש תחנת שידור באמצעותה היא יכולה להפיץ את רעיונותיה והשקפותיה. ה"פתח" שולט בטלוויזיה הממלכתית , המופעלת על ידי הרשות , קבוצה של מפלגות שמאלניות מחזיקה בערוץ Watan TV ואילו החמאס מפעיל את תחנת אלאקצה, המשדרת מעזה. פועלים עם תקציב מצומצם מבחינה מסחרית , הערוצים הפלסטיניים התקדמו מעט מאוד מאז החלו לפעול בשנת 1993. עלות שידור פרסומת בחלק מהערוצים נמוך עד כדי 2 דולרים בלבד ואף ערוץ לא היה מסוגל להשאר באויר לולא היה מקבל סיוע בינלאומי או תמיכה פוליטית מקומית . למרות שההכנסות מפרסומות הן מיזעריות , גם עלויות ההפעלה של התחנות נמוכות, מכיוון שמרבית התוכניות הן מהדורות חדשות ותוכניות דיון באולפן בעלות הפקה נמוכה . גם הגישה לציוד היא מוגבלת , ובמקרים רבים נאלצו הפלסטינים להבריח ציוד שידור דרך נקודות ביקורת ישראליות . "זה אסון כבד לערוץ אם המשדר שובק פתאום חיים" אומר קאסם עלי , מנכ"ל סוכנות הידיעות רמתאן. מאז החלה האינתיפאדה השניה בשנת 2000 ישראל מונעת העברת ציוד שידור דרך המחסומים. “על מנת לעקוף את המחסומי , נאלצים בעלי התחנות להבריח את הציוד , מה שמכפיל בממוצע את מחיר הציוד". למרות שהם הצליחו לעבור את המיתון הכלכלי , בתוספת כמה זעזועים פוליטיים , הסתמכות התחנות על תכנים זולים וציוד מיושן גרמו לכך, שאיכות השידור של חלק ניכר מהערוצים ירודה מאוד מבחינה טכנית לעומת ערוצי הלווין הרבים, בהם צופים כמעט כל תושבי הרשות. סקר של אוניברסיטת ביר זיית שנערך בשנת 2005 מגלה, ש 62% העדיפו לצפות בערוצי הלווין ורק 26% העדיפו את הערוצים המקומיים ורק 9% צפו באופן קבוע בערוץ הממלכתי. כאמור, לאחרונה חלו כמה ערוצים בגדה לנסות ולשפר את מצבם. רשת הטלוויזיה מעאן, שהוקמה בשנת 2005, מאגדת מספר תחנות אשר חולקות ומחליפות ביניהן משאבים על מנת לספק זרימת מידע טוב היותר בין הישובים השונים ולהשתמש באמצעי ההפקה באופן אופטימלי . עותמן אומר, שהרשת לא הוקמה למטרות רווח וכי היא ממומנת על ידי הקהילה האירופית ובעיקר מתרומות מהולנד ומדנמרק . ערוצי הרשת מחליפים ביניהם חדשות ותוכניות ותורמים לתוכנית הדגל של הרשת, המשודרת מדי שבוע ועוסקת בבעיות חברה וכלכלה של האזור ומבלי להכנס לנושאים פוליטיים שנויים במחלוקת. התקציב של האיגוד כולל סוכנות ידיעות ותוכנית הכשרה לעיתונאים עם הקצבה של מליון וחצי דולרים לתקופה של שלוש שנים . עותמן אומר, שהרשת מנסה לשפר את המיומנויות של העובדים באמצעות סדנאות הדרכה שונות אבל "הצרה היא, שבתום תקופת ההכשרה חלק מהם עוזבים והולכים לעבוד ברשתות זרות עם תנאי שכר משופרים בהרבה.” קאסם עלי, נמנכ"ל סוכנות הידיעות רמתאן אומר, שתרומות מחוץ לארץ מגיעו פעמים רבות עם התניות, בעיקר התחייבות של התחנה לא לתמוך בפעולות טרור. אבל , הוא מוסיף ואומר, “הם רואים בהתנגדות לכיבוש סוג של טרור וכך בעוד הם מטיפים לחופש הדיבור באמצעי התקשור , למעשה הם לא מעודדים אותו כאן”. Watan TV המשדרת מרמאללה היא ערוץ הטלוויזיה הנצפה ביותר על פי הסקר של אוניברסיטת ביר זיית שנערך, כאמור, במהלך 2005. אחריו ברשימת הערוצים הנצפים ביותר נמצא ערוץ Amal TV הפועל בחברון . אבל מאהא עוואד מערוץ Watan TV אומרת, שהערוץ נמצא במצוקה כספית קשה. איכות השידורים מושפעת קשה מחובות הערוץ . “כבר ניצלנו את כל ההון שעמד לרשותנו וההפסדים שלנו מגיעים ל 50% מכלל ההכנסות". עוואד אומרת , שמשאבי כח אדם וטכניים הדלדלו מאוד לאחרונה עד כדי כך, שהבמאי של אחת התוכניות הפופולריות ביותר הוא גם האחראי על התאורה, הקול ועיצוב האולפן. הערוץ הרשמי ערוץ הטלוויזיה הרשמי של הרשות אינו נהנה מחסדים מיוחדים אף הוא . חסן בלאווי, ,מחברת השידור הפלסטינית PBC - Palestine Broadcasting Corporation אומר, שהערוץ עובד עם ציוד שנתרם לו בעקבות הסכמי אוסלו לפני יותר מעשר שנים . בשנת 2002 האולפנים הופצצו על ידי ישראל ונהרסו לחלוטין ו PBC נאלצה לשאול ציוד שידור מערוצים מקומיים, על מנת להמשיך בשידורים . כיום פועל הערוץ מעזה והוא המקור העקרי של מידע לתושבי האזור . בגדה המערבית, לעומת זאת, הוא כמעט ואינו קיים בשטח . “אני לא זוכר את הפעם האחרונה שהערוץ הזה כיסה איזה שהוא אירוע שהתרחש בגדה” אומר עותמן . תחת הסכמי אוסלו, ישראל, האחראית על תחום התדרים באזור , העבירה ל PBC ששה תדרים לצרכי שידורי רדיו וטלוויזיה . בנוסף , הוקמה ועדה טכנית משותפת על מנת “לדאוג לצרכים העתידים של הרשות בכל הנוגע לתדרי שידור ” אומר אוסמה עאבד ממשרד התקשורת הפלסטיני . על פי ההסכם, הרשות צריכה להעביר לישראל את הבקשות להקצאת תדרים לערוצי רדיו וטלוויזיה וישראל רשאית להקצות תדרים או לסרב בתוך פרק זמן של חודש ימים. אבל עאבד אומר, ש “הישראלים מעולם לא חזרו אלינו אחרי שהגשנו בקשות לתדרים , בלי כן ובלי לא. לכן, הענקנו בעצמנו רשיונות ותדרים זמניים . הועדה נפגשה רק פעמים בעשר שנים וכשלה בקבלת החלטות משמעותיות כלשהן" . למרות זאת , חמישים ושלושה תדרים שבשימוש פעיל הוכרו לאחרונה על ידי ארגון התקשורת העולמי ICU כחלק מ “השיקולים המתייחסים להגנה על תחנות שידור קיימות ועתידיות ”. |
נמנעים מנושאים השנויים במחלוקת אסד אלארורי , מנהל ערוץ Amwaj TV הפועל ברמאללה , שהכנסותיו מגיעות בעיקר מפרסומות ותרומות של מספר ארגונים מקומיים ובינלאומיים אומר, שהמצב הכלכלי החמיר מאז עלה החמאס לשלטון : “נאלצנו להפסיק כמה תוכניות מכיוון שמקורות התרומות הזרים התייבשו לאחרונה לחלוטין . הפלסטינים תמיד סבלו מענישה קולקטיבית , אבל לאחר נצחון החמאס , הענישה רק החמירה ”. שידורים חוזרים והפצה של ערוצים אחרים היו מאז ומעולם מרכיב משמעותי בלוחות השידורים של מרבית הערוצים , בעיקר תוך הסתמכות על התוכניות של אלג'זירה . כותאב אומר, שאל'זירה מעולם לא התנגד להעברת שידוריו או של כתבות שלו ולכן הערוץ הפך להיות כל כך פופולרי בגדה . כותאב גם מודאג משידור של תכנים ללא תשלום זכויות שידור . עותמאן מקבוצת מעאן אומר, שהיא מתכוונת לפעול נגד מעשים כאלה ולהבטיח איכות שידור משופרת הודות להחלפת מידע – בעיקר באמצעות דואר אלקטרוני , תמסורות מיקרוגל ולעיתים גם בטלפוניה בין תשעת הערוצים בשותפות זו הפועלים ברחבי הגדה , מה שיאפשר לשלב בין המשאבים של כולם. כל הערוצים סומכים על שידורי החדשות של ערוצי הלווין אלג'זירה ואלערבייה ,בעיקר על מנת להרחיק מעליהם כל נסיון של השתייכות פוליטית ונקיטת עמדה שאינה מקובלת על קבוצות או זרמים פוליטיים כלשהם , אומר כותאב . “ערוצים אלה נזהרים כשהם מדווחים על מתיחות בתחומי הרשות . העיתונאים כאן שייכים למוסדות קטנים ואין להם הגנה, אך יש נושא אחד לגביו יש הסכמה כללית והוא ישראל . שם אין כל ניגודי דיעות והם מדווחים על כל דבר הנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני בפרטי פרטים ולעיתים הדיווח זב דם ” אומר כותאב . הדיווח זב דם כזה הביא לביקורת רבה על ערוצים רבים ובעקיר על הערוץ הרשמי של הרשות מצד המערב . עותמן ממעיט בערך הביקורת : “לא מראות כאלה מעודדים טרור אלא האירוע עצמו . מה תעשה אם טנק ישראלי יורה בילדים ? תראה שהוא יורה ממתקים ?” עותמן מתעקש שטלוויזיה חייבת להראות “ עכל מה שמתרחש בשטחים הפלסטיניים”.
רמת ההשכלה של ההנהלה וצוות העובדים בערוצי טלוויזיה הפלסטינים
מתוך מחקר Private Television in Palestine של וליד בטראווי שהוגש כעבודת MA באוניברסיטת לייסטר , אנגליה בשנת 2001
* התחנה הערבית-נוצרית היחידה בגדה. |
© כל הזכויות שמורות * All trademarks are the property of their respective owners |
