SatIL.com SatIL.com - מגזין הלווינים של ישראל

עולם השידור הערבי

הטלוויזיה בלוב : הזמן נעצר ( כמעט) מלֶכָת

גבולות לוב נפתחו לפני כשנה והשקעות זרות זורמות במהירות למדיה שירת נפט זו השוכנת בצפון אפריקה לחופי הים התיכון . מאז הוסר עליה האמברגו הבינלאומי , החלה עבדוה נרחבת בתעשיית הנפט ועסקים חדשים נפתחים מדי יום .

בפתיחות כלכלית הולכ וגואה כזו, ניתן היה לחשוב שמדיה זו, שהיתה סגור ומנותקת מרוב מדינות העולם המערבי במשך יותר משני עשורים , עשויה לנשב רוח חדשה של שינוי גם בתחום התרבות המדינית. אך אם לשפוט מהמבצ הנוכחי של הטלוזייה ממלכתית של לוב , המשקפת את המצב הסטטי בו נמצאת לוב בתחום זה , לוב עדיין לא לוקחת חלק במהפיכת התקשורת העוברת על מרבית מדינות המזרח התיכון בעשור האחרון .

ערוץ ג'מאהירייה , ערוץ הטלווזייה הממלכתי ( והיחיד ) בלוב , הוא ביטוי עצוב ולעיתים לא-מציאותי של הקפאון הפוליטי והחברתי של מדינה זו . הערוץ אמנם עבר כמה שינויים במהלך השנה שחלפה, הן מבחינת התוכן והן מבחינת המראה והוא מופץ גם באמצעות לווינים ,אבל בדומה לממשלה אותה הוא משרת , הערוץ ממשיך להיות עולם חתום ומסוגר , המשדר רק מידע המוכתב מטעם הממשלה.

האם מדובר רק בזמן וכסף עד שלוב תוכל להפיק טלווזייה איכותית ועיתונים מודרנים וללמד את העיתונאים כיצד לשאול שאלות s? או שמא יש צורך להמתין עד שיתרחשו שינויים רדיקליים מספיק בתמונת התרבות הפוליטית של לוב לפני שיחולו שינויים גם בתקשורת המשודרת והמודפסת שלה ?

מעטים מחוץ לגבולות לוב טורחים בכלל לבדוק מה בכלל משדרת הטלווזייה הלובית , אז למען אלה כדאי אולי לסקור את מערך התוכניות של ערוץ ג'מאהירייה . כמו בכל הערוצים שבבעלות הממשלה , הוא אמור להיות ערוץ חדשות ובידור , אבל הצופה המביט מהצד אינו נהנה ולא מחכים דיו ממה שהוא רואה ....

התוכן הבידורי של ערוץ זה כולל קריאה יומית בקוראן , כמה הרצאות בידוריות וסמינרים , כמה תוכניות ארוח באולפן בעיקר בתחומי הבריאות ובעיות חברתיות , משחקי כדורגל של קבוצות מקומיות ותוכניות דרמה לכל המשפחה בהפקה מקומית ( או קומדיות , תלוי איך מסתכלים על הרמה שלהן... ). כמו כן יש שפע של תוכניות מוסיקה מקוריות ,בעיקר קונצרטים או קליפים בהם הרקע הקבוע הוא בדרך כלל נוף מדברי ולפעמים משדרים בשדיור חזור נאומים מוקלטים של מועמר קדאפי.

באשר לתוכן של מהדורות החדשות , ג'מאהירייה משדר ארבע מהדורות חדשות יומיות בערבית , אחת בצרפתית ועוד אחת באנגלית .כל מהדורה כזו נמשכת בין שלושים לתשעים (!) דקות , תלוי ביומן הפגישות של המנהיג הדגול ( קדאפי). במהלך ביקורו האחרון לסנגל בתחילת אפריל השנה , כמעט שעה מכל המדורת חדשות הוקשה למסעו. מכיוון שחלק ניכר מהדיפלומטיה של קדאפי עוסק בפאן-אפריקניות, הוקדש חלק ניכר מכיסוי החדשות למסעו לסנגל , כולל פרטים שוליים שסוקרו בהרחבה : הגעתו לנמל התעופה סוקרה במשך עשרים דקות תמימות , מסעו ברחובות דקר שודר במשך רבע שעה ונאומו באיצטדיון העירוני שודר במשך עשרים דקות . אחרי כל הסיקוים הללו הוקדשו רק חמש עשרה דקות ליתר האירועים בלוב באותו יום , בעיקר לגבי דיונים במועצת העם על חוק ההשקעות החדש ואחר כך הודשו חמש עשרה דקות נוספות לאירועים ברחבי העולם , שכללו את ההרחשויות באותו יום בעירק, וסיקור לעומק של פעילות ב "הצבא הטרוריסטי הציוני", כפי שצה"ל מכונה בתקשורת הלובית.

לפני כל אחת משש המהדורות היומיות משודרת במשך שתי דקות תוכנית בה מוקראים קטעים נבחרים מהספר הירוק , המינשר המדיני שחיבר קדאפי . גם אם מתעלמים לגמרי מהתוכן , תוכנית יומית זו , המשודרת בערבית עם תרגום לאנגלית ולצרפתית , היא רגע של סוריאליזם אמיתי בערוץ הזוי הזה . בעת קריאת הדברים הללו מספרו של קדאפי מוקרנת תמונה סטטית של כדור הארץ על רקע שחור, המזכירה מעט סרט מדע בדיוני וקול מתכתי של קריין בוקע מהאפילה אינטרגלקטית ומתחיל לקרוא באיטיות את דבריו החכמים של המנהיג הדגול.

למרות את אין אפשר להכחיש , שבכל זאת חלו כמה שינויים ושיפורים בג'מאהירייה בשנה שחלפה. בהשוואה לחדשות ששודרו בערוץ לפני כשנתיים , הערוץ מציע כיום כיסוי מוגדל משופר של החדשות הבינלאומיות . אפילו תחזית מזג האויר מגיעה למקומות רחוקים ( לא שלובים רבים ממש מגיעים חלמקומות כאלה מדי יום) . תוספת חדשה היא מוסיקה אלקטרונית בסגנון מערבי שמלווה כתבות רבות במהדורת החדשות כמעין עיטור מוסיקלי . אולפן החדשות עוצב מחדש ויש אפילו דיווחים חיים.

הדבר המפתיע ביותר בשידורי הערוץ הוא כמות הכיסוי המוענק כיום לארצות הברית, לאחר שהוסר האמברגולפני כשנתיים . Jהערוץ משרת כאן את הצרכים הלאומיים בנסיונו לסגור את הפער שנפתח בין שתי המדינות לפני למעלה מעשרים שנה ומכאן , שכל הדיווחים של הערוץ המגיעים מארה,ב הם ארוכים ומםפורטים מאוד.

לעומת זאת, למדינות המזרח התיכון ןלמדינות אירופה כמעט ולא מקדישים זמן בחדשות. הבוז שקדאפי מפגין כלפי חלק ניכר ממנהיגי ערב מופגן בבירור בשידורי הערוץ , שבקושי מזכירים את מדינות ערב . גם מדינותאירופה זוכות לכיסוי עלוב במיוחד פרט לצרפת ואיטליה וגם אלה בעיקר בנושאים שוליים.

גמאהירייה היא אולי הערוץ היחיד המשדר בלוב אבל לבטח לא היחיד הנצפה בה . צלחות בולטות כמעט על כל גג ומחיר מערכת קליטה עומד על כ 100 דולרים וכפי שהיטיב לבטא זאת עובד בארגון צדקה הפועל בלוב "אם אתה חי בלוב ואין לך צלחת, אתה לא נחשב" .

פרט לפגישות בין קדאפי למנהיגים אחרים בעולם הערבי, לוב כמעט ואינה זוכה לכיסוי בערוצי טלוויזיה ערביים .

עיתונאים זרים המסקרים את לוב זוכים בדרך כלל למעקב צמוד של המשטרה החשאית ,המנעת לעתים קרובות גישה למקומות רבים או מגע עם האוכלוסיה שהממשלה סבורה שמהווים סיכון פוליטי .

תוכניות הארוח בערוץ דומות יותר למונולגים ארוכים ומשמימים ולא ממש מזכירות תוכניות אירוח המוכרות בערוצים ( אפילו ערביים) אחרים . במהלך תוכניות כאלה , יושבים ארבעה או חמישה מוזמנים סביב שולחן וכל אחד בתורו נושא נאום . העיתונאים מסתפקים בהעברת רשות השידור מאורח אחד לאחר ואף פעם אינם מנסים להשמיע דברי ביקורת או לשאול את הדובר שאלות כלשהן .

בדומה , מהדורות החדשות בערוץ הן למעשה יומן כרולנולוגי של האירועים , ללא כל ניתוח או פרשנות . במקרה הטוב, העיתונאי קורא את תמצית האירועים כפי שהותרו לפרסום על ידי סוכנות הידיעות הממשלתית אבל לפעמים , אפילו לא זה . לעתים מזומנות הערוץ משדר את הצילומים ממקום האירוע ללא כל דברי קריינות , וללא כל עריכה . הדיווחים מלווים רק בקולות רקע ממקום האירוע . אם מדובר במסעות קדאפי לחו"ל , למשל , הצופה הלובי זוכה לראות את מנהיגו לוחץ ידים עם מנהיגים זרים בעודו שומע את קולות ההמון שמסביב , את תרועות ההמון ,ההמנון הלאומי ואת צפירות ניידות המשטרה המפלסות את הדרך . שידורים אלמים כאלה עשויים להמשך לפעמים גם עשרים דקות ללא הפסקה , ובמקרים היותר גרועים השידור גם חוזר על עצמו פעמיים.

במהלך מהדורות החדשות בשפות הזרות , המיועדות בעיקר לאוכלוסיות המהגרים האפריקאיות המתגוררות בלוב ומהוות כרבע מאוכלוסיתה כיום הכתבות אף פעם אינם מתורגמות , אפילו לא בעת נאומי קדאפי . המהדורה כוללתר ק מספר משפטי מפצח המתארים את האירוע ויתר החומר המצולם נותר בצורתו המקורית בערבית ( אם בכלל) .

כשבוחנים את החומר המצולם , ניתן להבחין בעיתונות בתולית ממשלתית המתאימה יותר לשנות השמונים . ניתן להניח, שזה רק ענין של זמן עד שהטלוויזיה הלובית תתעשת ותנסה לסגור את הפער ברמת העיתונות בינה לבין יתר המדינות בעולם הערבי והמערב אבל במקרה הספציפי של לוב, זה לא רק העובדה שהעיתונות הלובית , ש "תקועה" שנים , בין אם בצורתה המשודרת או בזו המודפסת פשוט משחקת תפקיד קטן אם בכלל .

פרט לערוץ הטלווזיה פועל בלוב ערוץ רדיו בודד ויוצאים לאור ארבעה עיתונים יומיים . העתון הערבי הזר היחיד שמותר ליבא ללוב הוא אלערב הלונדוני . לא מופצים כאן בכלל עיתונים מהעולם הערבי ,שלא לדבר על עיתונים מערביים . אתר ה אופוזיציה הבולט באינטרנטוערוץ הרדיו האופוזיציוני סאות ליביה מצונזרים בלוב בקפידה .

הצעירים בלוב לא צופים בערוץ הממלכתי בכלל , אפילו לא לצורך חדשות והם גם מתעלמים מהעיתונים המקומיים . הם כלל אינם מתעניינים בפוליטיקה המקומית וצופים בטלווזייה הזרה למטרות בידור בלבד.

הביקורת על אמצעי התקשורת המשעממים הגיעה לקדאפי גם מבית : בנו סיף אלאסלאם קדאפי צוטט פעמים רבות כשהתייחס אל העיתונות הלובית ש "אף אחד לא קורא" וכשקרא ""לשחרר את אמצעי התקשורת מחינקתה של המדינה". לאחרונה מינה אותו אביו לעמוד בראש חברה חדשה בשם "1/9" ( על שם מהפיכת ספטמבר 1969) אשר אמרוה לפתוחא ת אמצעי התקשורת למשקיעים מבחוץ ולהביא להקמת ערוץ רדיו, ערוץ טלוויזיה ובית הוצאה לאור חדש , כולם בבעלות פרטית של משקיעים זרים .

האם זו יכולה להיות לידתה של המדיה החדשה של לוב ? האם אכן החברה הזו תצליח לקדם את התוכניות הללו, ונוכל לחזות בסופה של שליטת המדינה באמצעי התקשורת ? . מהתבוננות במצב הפוליטי חברתי הנוכחי השורר בלוב, יפתיע מאוד לגלות שאכן יחול כאן שינוי כלשהוא אם בכלל .

ואולי בכל זאת הדברים מתחילים לזוז, אם כי מוקדם מדי להתייחס למעשים אלה ברצינות רבה מדי. בחודש אוגוסט השיקה הטלוויזיה הלובית שני ערוצים חדשיםן והחלה להפעיל מקבץ ערוצים לוויני הכולל את הערוץ הראשון בגרסתו הרגילה והלווינית וכן ערוץ ספורט ( אלנאדי ) , ערוץ בידור ( אלמונוועה) וערוץ בשם הדאיה. הערוצים מופצים באמצעות מספר לווינים הנלקטים היטב ברחבי המזרח התיכון ואירופה. השאלה , אם צופי הטלוויזיה הערביים, המורגלים לערוצים איכותיים, יטרחו בכלל לבדוק מה קורה בערוצים אלה. לתושבי לוב יש בוודאי תשובה ברורה - הם ימשיכו לצפות בערוצים האחרים....